עשיית התגין

א. צריך לתייג אותיות שעטנ”ז ג”ץ, ולפי הקבלה צריך לתייג גם אותיות בד”ק חי”ה,  ומיהו על פי הקבלה אין להוסיף על שלושה תגין בשעטנ”ז ג”ץ ותג אחד בבד”ק חי”ה, וכן עיקר. [ואם לא עשה התג על היו”ד, הסת”ם אינם מהודרים, וכמ”ש בח”ב כלל י’ הערה 1 עש”ב]. ואותיות מלאכ”ת סופ”ר אין לתייג, ואם תייג כשר. ולתייג אות ו’ משם הוי”ה עיין בהערה 3.

ב. באותיות שעטנ”ז ג”ץ יעשה שלשה תגין בראש השמאלי של האות, ויהיו זקופים ולא אחד נוטה לימין ואחד לשמאל והתג האמצעי יהיה גבוה משני האחרים.

ג. יש אומרים שיש לחברם באמצע הראש ולא בקצותיו, וי”א שיש לחבר את הימני והשמאלי בקצה הראש והאמצעי באמצע, אין קפידא בדבר נהרא נהרא ופשטיה.

ד. באותיות בד”ק חי”ה יעשה תג אחד וידביקנו בשמאל קצת לפני סוף הגג, שאם ידביקנו בסוף הגג יכולה להשתנות צורת האות, כגון בקצה הדל”ת יכולה להראות כלמ”ד וכן באות בי”ת וכל כיוצא בזה. ואם הדביקו בשמאל והתג עבה באופן שיש חשש לשינוי בצורת האות ישאל תינוק. ועיין בפרק יג סעיף ט.

ה. צריך לעשות את התגין כעין תמונת זי”ן וי”א כעין תמונת וא”ו, ואם עשה את התגין ללא ראש אלא כקוים ישרים, כשרים. ויזהר לעשותם קטנים ודקים ולא גדולים ועבים שלא תתקלקל צורת האות, כגון באות יו”ד וכן באות נו”ן אם יעשה את התג השמאלי בסוף הגג ויעשהו עבה אפשר שתדמה ללמ”ד, ואף שע”י עשיית שני התגין האחרים תצא מצורת למ”ד, אינו מועיל, אחר שנשתנתה מצורתה לאחר כתיבת התג השמאלי ופסולות התפילין והמזוזה משום שלא כסדרן, ובספר תורה כשר. ולכן כשמתייג את הנו”ן טוב שיעשה זאת מימין לשמאל. וכן יש להקפיד על שחרותם של התגין בעת כתיבתם, ועיין בפרק ג הערות 6, 15. (אם נכנסו תגין לתוך אות משיטה עליונה, ושיעור אורך התגין עיין בהערה 17).

חסרון או קלקול התגין

ו. אם לא תייג שעטנ”ז ג”ץ כשר בדיעבד. ואפילו אם ראש האות עגול [ח”ב כלל ז’]. ולכן במקום שאין ספר תורה אחר עם תגין מותר לקרוא בספר תורה בלי תגין ומותר אף לברך על ספר תורה הכשר בדיעבד, אבל אם יש ספר תורה אחר אין להוציאו לכתחילה עד שיתקנוהו. וכל שכן בתפילין ומזוזות שאינן מתוייגות שצריך לתקנן. אבל אם בקריאת התורה נמצא שחסרים תגין אין להוציא ספר תורה אחר.

ז. התגין לא יגעו זה בזה אלא כל אחד מהשלשה קוים עם הנקודה שעליו יהיה נפרד היטב מחבירו, ואם נדבקו התגין זה בזה ונראים כאות ש’ ע’ קטנה. י”א שהתגין פסולים ודין האותיות כאילו אינן מתוייגות וי”א שגרע מאות לא מתוייגת והסתו”ם פסולים. להלכה אין להוריד ספר תורה, ומכל מקום לאחר הקריאה וכן בתפילין ומזוזות יתקנם. ואם נדבקו למעלה או במקום אחר באופן שאינם נראים כאותיות, אף הפוסלים לעיל מכשירים, ורק תגי האות פסולים מחמת שנוגעים זה בזה ונחשבת האות כאינה מתוייגת שכשר בדיעבד.

ח. צריך שהתגין יגעו בגוף האות דהיינו שיהיו מחוברים בו, וכן הנקודות שעושים על התגין שעל ידן הם נראים כמו זייני”ן צריך שיהיו מחוברים בקוי התגין. אם נפרד תג מהאות ויש לו ראש, יש אומרים שפסול הסתו”מ משום שנראה כאות זי”ן קטנה מיותרת בין השיטין וי”א שאין לפסול בזה, ומכל מקום צריך לחבר את התג לאות ומועיל בין אם היה פרוד מתחלת כתיבתו ובין שנפרד אח”כ. וי”א שאם התג היה מחובר לאות ונפרד אח”כ, ומ”מ נראה שייך לאות, כשר ואין צריך שום תקון. להלכה אין להוריד ספר תורה, אבל לאחר הקריאה וכן בתפילין ומזוזות יש לחבר את התג לאות אף אם נכתב בכשרות ונפרד אח”כ.

ט. אם נדבקו שתי אותיות על ידי תג אחד, או אם נדבק תג מאות אחת לתג של אות הסמוכה לה פסול, ואם נשתנתה צורת האותיות אסור להפרידם משום חק תוכות, כגון שני זייני”ן הסמוכות בתיבת “מזזות” שנדבקו התגין ונעשו כחטוטרת ונראה כחי”ת וכן כל כיוצא בזה. אבל אם לא נשתנתה צורת האותיות מותר להפרידם אפילו בתפילין ומזוזות.

חק תוכות

י. בתגין אין פיסול חק תוכות ולכן אם נדבקו התגין זה בזה אפילו נראים כשי”ן או עי”ן קטנה, או שנפלה עליהם טפת דיו ונתכסו, מותר להפריד ביניהם.

לשמה

יא. סופר המתייג אותיות טוב שיאמר לכתחילה לשם קדושת סת”ם, וכן כשמגיע לשם משמות הקדושים, טוב שיאמר לשם קדושת השם, ואינו מעכב. ועיין בהערה.

כסדרן

יב. בעשיית התגין אין פיסול שלא כסדרן ולכן מותר לעשותם בגמר כתיבת התפילין או המזוזה וכן נוהגים.