א. כל אות צריכה להיות גולם אחד דהיינו שיהיו כל חלקיה מחוברים, כגון היודי”ן שעל האל”ף והעי”ן והפ”א והצד”י והשי”ן ורגל התי”ו. ואם אינם מחוברים, פסולה. וכן שאר אותיות, חוץ מה”א וקו”ף שאין הרגל נוגעת בגג ואם נגעה, פסולה.
ב. במה דברים אמורים שפסולה האות, בלא תקון. אבל ע”י תקון באופנים שיבוארו לקמן, כשרה. (אותיות ו’ ך’ ן’ שנעשה פיסוק ברגלן עיין בפרק יג סעיף טו).
פיסוק המחלק את האות לשתי אותיות
ג. בתפילין ומזוזות כשלא שינה הפיסוק את צורת האות מותר לתקנה, ואין בזה שלא כסדרן. לפיכך אם הפיסוק מחלק את האות לשתי אותיות, כגון מ”ם שנפסקה הוא”ו מן הנו”ן והפיסוק ניכר להדיא, דהיינו שהפיסוק נראה תיכף ומיד כשמסתכלים באות, פסולה ואין לה תקנה, שהרי ניכר לכל שהן אותיות נו”ן וא”ו. ואם אין הפיסוק ניכר להדיא, דהיינו שהפיסוק נראה רק לאחר שמסתכלים באות היטב, יש פוסלים, ויש מכשירים על ידי קריאת תינוק, וכן עיקר. ומכל מקום יש להודיע לקונה שאינן מהודרות.
פיסוק שאינו מחלק את האות לשתי אותיות
ד. אם הפיסוק לא חלק האות לשתי אותיות, יש אומרים שאם הפיסוק ניכר להדיא, פסול, ואם אינו ניכר להדיא, מותר לתקנה אם תינוק מכירה. וי”א שאפילו הפיסוק ניכר להדיא, אם עינינו רואות שצורתה עליה ותינוק מכירה, מותר לתקנה, ואם אינו ניכר להדיא, מותר לתקנה אף בלי תינוק. וכן עיקר. ועיין בהערה ובסעיף הקודם שאינן מהודרות.
ה. אם האות נחלקה לשתים, ובחלק אחד יש צורת אות ובחלק השני אין צורת אות כגון יו”ד האל”ף שנפסקה, לא נחשבת כאות שנחלקה לשתי אותיות. והוא הדין אם בחלק אחד יש צורת אות, ובחלק השני יש צורת אות הפוכה, כגון תי”ו שנפסקה במקום נגיעת הרגל, שבחלקה האחד צורת רי”ש ובחלקה השני צורת וא”ו הפוכה. וכן צד”י ספרדית שנחלקה לנו”ן ויו”ד הפוכה, שדינו כפיסוק שאינו מחלק את האות לשתי אותיות, וכן כל כיוצא בזה. (למ”ד שנפסקה עיין בפרק י”ב הערה 10 אות ד).
ו. אם יש באות פיסוקים דקים שאינם ניכרים אלא כנגד השמש או ע”י זכוכית מגדלת, כשרה. וטוב לתקנם שלא יתקלקלו יותר.
בספר תורה
ז. בספר תורה אם נפסקו האותיות מותר לתקנן בין שהפיסוק גדול בין שקטן, ובין אם נחלקה האות לשתי אותיות, בין שלא נחלקה לשתי אותיות.
ח. אם נמצא בקריאת ספר תורה פיסוק באות, יש אומרים שצריך להוציא ס”ת אחר, ויש אומרים שכל פיסוק שמותר לתקנו בתפילין ומזוזות ואין בזה שלא כסדרן, אין להוריד הס”ת, [ועיין בהערה] ויש לסמוך עליהם כשאין ס”ת אחר. (אם נמצא דיבוק בעת קריאת התורה עיין בפרק ט הערה 32).