א. אף שמעיקר הדין די שהסופר יבדוק את הפרשיות פעמיים שלוש קודם הכנסתן לבתים, מכל מקום הנסיון מוכיח שלא די בזה, אלא בנוסף לכך יש למסור את פרשיות התפילין והמזוזות למגיה מומחה. ונוהגים למסור את הפרשיות לשתי הגהות מלבד הסופר, וכן ראוי לעשות. (עיין בהערה על מי מוטלת חובת ההגהה).
ב. מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי תורה תפילין ומזוזות במחשב הבודק את כשרות הסת”ם, ומכל מקום נכון והגון מאוד לעשות כן, וכן נוהגים. אבל אין לסמוך על בדיקת המחשב במקום הבדיקה על ידי סופר מומחה כנהוג.
ג. בדיקת המחשב נועדה לגלות טעויות של חסרות ויתירות, ואין להשתמש בו לגלוי דיבוקים, פיסוקים וכשרות האותיות.
ד. הבודק אינו פוסק הלכתי, בענייני צורת האותיות מצויים ספיקות רבים שדינם אינו מפורש בספרי ההלכה, ועל הבודק לפנות בכל מקרה שהוא מסופק בו לרב הבקי בהלכות סת”ם, ובמשך הזמן עם הנסיון שרכש ושמוש תלמידי חכמים מתמעטים ספיקותיו של הבודק והוא יודע להבחין בבירור מתי כשר ומתי פסול, מתי צריך לשאול חכם ומתי לשאול תינוק. (עיין בהערה)
ה. בדיקת המגיה כוללת:
א). בדיקת חסירות ויתירות – על המגיה לוודא שכל האותיות נכתבו במקומן הנכון, כלומר שלא חסרה אות ושלא נכתבה אות מיותרת, ושלא הוחלפה אות באות (דהיינו במקום הארן אהרן וכיוצא בזה).
ב). צורת האותיות והפרשיות – בבדיקה זו נבדקים פרטים רבים הקשורים לכתיבה כפי שנפרט:
שאין שינוי מצורת האות הנדרשת בהלכה, וכן אם הכתב מהודר.
שלא תהיה נגיעה בין האותיות או בין התגין, ושכל אות תהיה מוקפת גויל.
שלא יהיו פיסוקים באותיות, דהיינו שהאותיות תהיינה גולם אחד.
במזוזה בספר תורה ובמגילה יש לבדוק גם אם האותיות כתובות סמוך לשרטוט.
המלים והפרשיות – כגון ריוח כדין בין התיבות, ושלא יהיה ריוח גדול מדי בין אותיותיה של אותה תיבה, פרשיות פתוחות וסתומות, שהשורות תתחלנה ותסתיימנה בשוה, ועוד.
ג). צבע וטיב הדיו.
בדיקת תפילין ומזוזות
ו. תפילין שהוחזקו בכשרות אינן צריכות בדיקה לעולם. ואם אינו מניחן אלא לפרקים צריכות בדיקה פעם אחת בכל שלוש שנים ומחצה, שיש לחוש שמא התעפשו. וכל זה מעיקר הדין, אבל בזמנינו צריכות בדיקה פעמיים בשבע שנים גם כשמניחן תמיד, מכיון שהדיו מתיישן במשך כמה שנים, ועוד שלפעמים מתקלקלות מן הזיעה, וגם רבו הסופרים והמגיהים שאינם מומחים כראוי. ואם נפלו למים או שהיו במקום לח, וכן אם היו בשמש או במקום חם, צריכות בדיקה מיד. ומדת חסידות להחמיר לבדקן בכל שנה בחודש אלול. ועיין בהערה.
ז. מזוזה נבדקת פעם אחת בכל שלוש שנים ומחצה. ואם ירדו גשמים או שצבעו את הפתחים ויש חשש שנכנסו מים או צבע למזוזה צריכה בדיקה מיד. ומדת חסידות לבדוק המזוזות בכל שנה בחודש אלול.
ח. ויזהר כשמסיר את הנייר או הנילון שהמזוזה כרוכה בו, שלא יזרקנו, דהוי תשמיש קדושה, אלא יניחנו בגניזה.
ט. כשחוזר לקבוע את המזוזה צריך לברך בשם ומלכות “אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקבוע מזוזה”, ומכל שכן אם נמצאת פסולה וקובע אחרת במקומה שצריך לברך.
י. אדם שקבע מזוזות מהודרות ויקרות בפתחי ביתו, ועתה מעתיק דירתו לבית אחר, מותר לו ליטול המזוזות המהודרות ולתת במקומן אחרות כשרות, ומכל מקום נכון שיטול הישנות למטרת בדיקה אם כשרות, ואח”כ יקבע את הכשרות ויברך עליהן, ועל הצד היותר טוב יעשה זאת ימים אחדים לפני עוזבו את דירתו.
שאלת חכם
יא. סופר ששאל לחכם ופסל לו, לא יחזור וישאל לחכם אחר אלא אם כן מודיעו שכבר שאל לחכם אחר, ואז אם רואה החכם השני שהראשון טעה בדבר משנה [דבר השכיח מאוד בזמננו בעוה”ר וד”ל] דהיינו בדבר המפורש בפוסקים להתיר, או בדבר שמרן פסק בו להתיר או שרוב האחרונים פסקו בו להתיר, יכול להתיר, ואם לאו אינו יכול להתירו.
יב. מה שאמרנו שדוקא אם טעה החכם הראשון בדבר פשוט יכול החכם השני לשנות מדברי הראשון, היינו דוקא אם החכם הראשון פסק להחמיר והשני בא להקל, אבל אם החכם הראשון פסק להקל ונשאלה השאלה לחכם אחר, יכול לפסול אם ראה שהחכם הראשון טעה, ואף בדבר התלוי בשקול הדעת.
יג. תלמיד חכם שהגיע להוראה, רשאי להורות לעצמו בהלכות סת”ם אף להקל, ואף בדבר התלוי בשקול הדעת, כגון בצורת האותיות או במראה הדיו, ואף בדבר שאינו מפורש בפוסקים והוא צריך לדמות מילתא למילתא, בכל זה רשאי לדון ולהורות, כי לא נחשד להקל לעצמו בדבר שיש בו ספק איסור שלא על פי ההלכה.