עשיית הדיו

א. הלכה למשה מסיני שאין כותבים ספר תורה תפילין ומזוזות אלא בדיו, ולכן צריך שיהיה צבעו שחור ושיהיה מתקיים על הקלף, ונוהגים לעשותו ממי עפצים וקנקנתום. וכיום נמכר בחנויות לצרכי סת”ם, דיו מוכן לכתיבה וכותבים בו כל הסופרים, ואין לשנות. ומכל מקום אם כתב או תיקן בדיו שחור של גרפיקאים או בכל דיו שחור אחר המתקיים, יש להכשיר. ולעשות התגין יש להתיר להשתמש בו לכתחילה. רק יש לברר אם אין בו חשש מצד המותר בפיך דהיינו שלא יהא מעורב בו דבר טמא וכדומה. ועיין בהערה.

ב. אין צריך לעשות את הדיו לשמה.

צבעו

ג. יש להזהר שצבע הדיו יהיה שחור בתכלית השחרות. ודיו שמראהו כחול, פסול. ואף אם טבעו להשחיר לאחר הכתיבה. ודיו שנספג בקלף והאותיות אינן בולטות מעל פני הקלף כשאר דיו, כשר.

ד. אם הלך מעל האותיות קצת מראה הדיו שלהן, אם רשומן ניכר כל כך שתינוק יכול לקרותן, מותר להעביר עליהן קולמוס להיטיב את הכתב ולחדשו, ובתפילין ומזוזות אין בזה משום שלא כסדרן, כיון שגם עכשיו הכתב כשר ומה שמוסיף עליו אינו אלא שמשמרו שלא ימחק יותר. במה דברים אמורים כשמקצת צבע הדיו קיים, אבל אם קפץ כל הדיו מהקלף, ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של הדיו, כשמעביר עליהן קולמוס, פסול משום שלא כסדרן.

ה. י”א שאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן, כשר. שהרי נכתב בדיו ודרכו לכשיזקין יכהה מראהו, ויתהפך קצת לאדמדם ונעשה כעין מראה חום. ומכל מקום טוב להעביר עליו קולמוס, ויש פוסלים, והמיקל יש לו על מה לסמוך, ועיין בהערות.

ה*. יש להמנע מלהתיז ספריי מיוחד על אותיות הספר תורה שנתאדמו כדי להחזירן לצבען השחור, שכמה מכשולים יש בזה וכמבואר בהערה.

ו. אם בתחלת הכתיבה לא היה הדיו שחור אלא דומה ללבן שהוכהה מראהו או לאדום וצריך להעביר עליו קולמוס, פסול משום שלא כסדרן.

ז. אם כתב את האות בדיו כשר רק שהוא דליל ואינו שחור כדין, רשאי להוסיף דיו שחור לחזקו עד שיקבל הדיו את מראהו השחור, והיינו בספר תורה שאין בו משום שלא כסדרן, או בתפילין ומזוזות, אם לא כתב עדיין לאחר אות זו, ואע”פ שכאשר נגע בקולמוס באות, מיד התמלאה בדיו ע”י הנגיעה ולא ע”י מעשה כתיבה, מ”מ אין בזה חשש, כיון שבתחילה נעשתה האות במעשה כתיבה, הרי זו כשרה לכתחילה.

ז*. וכן מצוי שכאשר כותב הסופר את האות, הדיו אינו יורד כ”כ מהקולמוס מחמת סיב או שיער שבסדק הקולמוס, ובסיום כתיבת האות כאשר מרים הסופר את ידו, חוזר הדיו מסוף האות וממלא את כל חלקי האות בדיו שחור כראוי, וכשר מטעם הנ”ל. [אם הסופר הניח את ידו על הקלף ונעשה חלק מן האות, עיין לקמן בפרק ד’ סעיף יא**].

ז**. אם בעת הכתיבה לא היה הדיו שחור גמור וכשהתייבש השחיר יותר כשר. ואם כשכתב בו היה שחור וכשהתייבש ניכר שאינו שחור כדין פסול, ואופן תקונו כמו בסעיף ז.

ח. כשמעביר קולמוס על אותיות ספר תורה לתקנן, טוב שיהיה הדיו כעין הדיו שנכתב בו הספר תורה כדי שלא יראה כמנומר. ולענין תפילין עיין בהערה.

ט. ספר תורה שנמצא בו טעות, ותיקנו הסופר (בימי שני וחמישי) ועדיין הדיו לח, יש להקל לברך ולקרוא בו אף על פי שהדיו עדיין לח, ואין צריך להמתין עד שיתייבש.

ט*. [א]. לפעמים הדיו מחלחל לתוך עובי הקלף, ובאמצע העובי מתפשט וגורם לדיבוק בין האותיות, או מחמת שהדיו דליל, או מחמת שהקלף לח, או שיש גיד באותו מקום. ומבחינים בזה כאשר מסתכלים בפרשה כנגד השמש או כנגד תאורה שמאחורי הקלף. ומכל מקום כיון שבהסתכלות רגילה ללא תאורה מאחור לא נראית שום בעיה, הרי זה כשר, ולא איכפת לנו מה שנעשה בתוך עובי הקלף, דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, בראיה רגילה. אולם יש ליזהר שלא לנסות ולגרד בין האותיות כדי לנסות לתקן את הדבר, כיון שעי”כ יורדת השכבה העליונה הלבנה ונחשפת התפשטות הדיו שבעומק הקלף, ואז כבר אין תקנה לזה אלא בקדירה. [ח”ב כלל ל סעיף ט’].

[ב]. אותיות ששחרותן נראית בהירה מחמת תאורה מאחורי הקלף, אבל בהסתכלות רגילה כאשר התאורה מאירה על הכתב ולא מאחוריו, נראית שחרות הדיו כראוי, הרי זה כשר. [ח”ב קונטרס “הגהה כהלכתה” פרק ד’].

צבע ועפרות זהב

י. כתב במיני צבעונים שאינם שחורים, כגון אדום ירוק וכיוצא בהם או בזהב, אפילו אות אחת ואפילו רק קוצו של יו”ד, פסול. אף שצורת האות כראוי. וכן אם זרק עפרות זהב על אותיות שחורות ומראיהן כמראה הזהב, פסול. ומותר להעביר את הזהב וישאר הכתב התחתון וכשר. אבל אם זרק עפרות זהב על שם מהשמות הקדושים, אין לו תקנה, לפי שאסור להעביר הזהב, דהוי כמוחק את השם. [ועיין בחלק ד’ פרק ח’].

יא. כתב בדיו ועבר עליו בצבע או שזרק עפרות זהב על האות ושוב העביר עליה דיו, פסול משום שהצבע הפסול חוצץ בין הדיו הכשר ובין הקלף. ומ”מ אם כבר חיפה בדיו ואי אפשר לתקן, יש להכשיר בדיעבד.

יא*. אם מחמת גלילת הפרשה או המזוזה, נדבק על האותיות מעט מהקלף, ומ”מ ניכרות האותיות אלא שנעשה עליהן כמראה לבן במקצת, דינם כעפרות זהב כדלעיל.

יב. אותיות שהתיישנו והדיו שלהן הוגבה קצת מעל הקלף ועומד באויר, רק שמודבק עוד משני קצותיו בקלף, פסול. (ולעניין תקון עיין בהערה).

יג. מותר לרסס חומר פלסטי (כגון ( FIXATVIE על יריעות הס”ת כדי לחזק את האותיות, בתנאי שהחומר אינו ניכר כ”כ ואין בו ממשות. ואם החומר עבה וניכר לעין עיין בהערה.

יד. אם נשפך דבק שקוף על האותיות ואי אפשר להסירו, כשר.