ספר תורה מזוזה ומגילה
א. ספר תורה, מזוזה ומגילה צריכים שרטוט, ואם נכתבו בלא שרטוט פסולים. ואין תקנה לשרטט לאחר הכתיבה.
ב. נוהגים לשרטט גם מן הצדדים, ואם לא שרטט כשר בדיעבד. ומכל מקום מהיות טוב ישרטט לאחר הכתיבה.
ג. צריך לשרטט את כל השיטות ואם לא שרטט כולן פסול וכן מקום הריוח לפרשה פתוחה או סתומה. ובספר תורה ומגילה נוהגים לשרטט שיטה נוספת פנויה בסוף כל עמוד ואם לא שרטט כשר.
ד. אם אירעה טעות וגרדה ונמחק השרטוט, צריך לשרטט מחדש לפני שכותב, ואם לא שרטט באותו מקום שגרד והוא כשיעור תיבה אחת או שתים כשר, ומכל מקום ישרטט לאחר הכתיבה. אבל אם הוא כשיעור שלוש תיבות, פסול. ועיין בהערה.
ה. סופר הכותב ספר תורה וטעה ודילג תיבה אחת או יותר, ותולה אותה בין השיטין, לכתחילה ישרטט לפני שיכתוב. וכן העושה טלאי ביריעה ישרטט קודם הכתיבה.
ו. צריך לכתוב על גבי השרטוט דהיינו שגגי האותיות יגעו בשרטוט ממש ולא למטה ממנו, ואם הרחיק מעט וכתב סמוך לשרטוט, אין קפידא בדבר. אבל אם הרחיק הרבה, יש פוסלים ולא מועיל לשרטט לאחר הכתיבה. ויש מכשירים אפילו אם כתב באמצע בין השרטוטים, וכן עיקר.
ז. אותיות גדולות כגון ע‘ של “שמע” וד’ של “אחד”, לכתחילה יש ליזהר לכתבן מעל לשרטוט מעט כדי שיבלטו מעל שאר האותיות שבשיטה וכן נוהגים. ומכל מקום יש הנוהגים לעשותן בשוה לשאר האותיות שבשיטה, ונהרא נהרא ופשטיה.
תפילין
ח. אין צריך לשרטט בתפילין את כל השיטות אלא את השיטה העליונה בלבד, שסתם בני אדם יודעים לאמן את ידם לכתוב כל השיטות ישרות אחר שכתבו שיטה עליונה ישרה. ואם רוצה לשרטט כל השיטות כדי לכתוב יותר נאה ויותר ישר, יש אומרים שרשאי לעשות כן אע”פ שיודע לישר השיטה בלא שרטוט, ויש אוסרים. ועיין בסעיף הבא.
ט. ואם אינו יודע לישר את השיטה בלא שרטוט, ישרטט כל השיטות, אבל בדיעבד אפילו אם לא שרטט את שאר השיטות וכתב השיטות עקומות יש להכשיר. ואפילו אם כתב את התפילין בלא שרטוט כלל, כשר. ויש אומרים שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים אף על פי שיודע לכתוב בלא שרטוט, והמנהג פשוט לשרטט בכל השיטות.
עשיית השרטוט
י. השרטוט צריך להיות חריץ וגומה, ויעשהו על ידי קנה או סכין קהה או שאר דבר החורץ ועושה כמין שריטה בקלף. וצריך שיהיה ניכר וקיים לעולם דהיינו כל זמן שהמזוזה או הספר תורה קיימים, ולא די שיהיה ניכר רק בעת הכתיבה. ואם במשך הזמן נמחק השרטוט פסול, ויש אומרים שזה רק למצוה ולא לעיכובא, ואם כשכתב היה משורטט אף על פי שבמשך הזמן נתבטל השרטוט, כשר. והעיקר כדעה ראשונה.
יא. לא ישרטט בעופרת ולא בשאר מיני צבעונים, כגון השחור והאדום. ואם שרטט בשחור, פסול. ואם שרטט בעופרת יש מכשירים ויש פוסלים, וכן עיקר. ולענין נגיעה בין האותיות בקו עופרת ראה בפרק ט סעיף טו*.
יב. סופר שכתב ידו אינו אחיד, ורוצה להוסיף עוד שרטוט בנוסף על השרטוט העליון שבכל שיטה כדי שהאותיות כולן תהיינה בגודל אחיד בין שני השרטוטים, אף שמעיקר הדין רשאי לעשות כן, מכל מקום לכתחילה נכון שלא יוסיף, אלא יתרגל לכתוב כתיבה מיושרת גם בלא השרטוט הנוסף. והיינו כשהשרטוט הנוסף עמוק וניכר כמו השרטוט העיקרי אבל מה שנוהגים המשרטטים בזמנינו לעשות השרטוט הנוסף חלש ובקושי ניכר, אין בזה חשש כלל, ומותר לעשות כן לכתחילה לצורך הידור הסת”ם.
יג. מצוה מן המובחר לשרטט ביד ימין.
לשמה
יד. ספר תורה תפילין מזוזה ומגילה אינם צריכים שרטוט לשמה. ויש מצריכים שרטוט לשמה בס”ת ומזוזה. ולכתחילה טוב לחוש לדבריהם.
שיעור הגליון
טו. בתפילין צריך להניח גיליון למעלה מן השורות כדי גגה של למ”ד ועוד משהו להיקף גויל, ולמטה כשיעור כ”ף או נו”ן פשוטה ועוד משהו להיקף גויל. ויש אומרים שבנוסף לכך צריך להניח למעלה ולמטה עוד כשיעור גגה של למ”ד. והמנהג כדעה ראשונה.
טז. בתחלת השורות וסופן אין צריך להניח כלל, רק משהו להקפת גויל. ונוהגים להניח קצת יותר. ויש מחמירים שגם בתפילין לכתחילה צריך להניח בתחלת הקלף כדי לגלול את כל הפרשה כמו במזוזה, ואין נוהגים כן.
יז. במזוזה יש להניח ריוח למעלה ולמטה כחצי צפורן (והוא כגגה של למ”ד), ועוד משהו להיקף גויל. ויש אומרים שבנוסף לכך צריך להניח למעלה ולמטה עוד כשיעור גגה של למ”ד.
יח. ובתחלתה ישייר גליון כדי לגלול אותה אחר שתכרך וכן יש נוהגים, ויש שאין נוהגים כן. ובסופה אין צריך להניח כלל אלא רק מעט, כדי שהאותיות שבסוף השיטות תהיינה מוקפות גויל.
יט. בין שיטה לשיטה יש להניח ריוח כמלוא שיטה.
יט*. אם השאירו ריוח בין שיטה לשיטה יותר מהרגיל באופן שאפשר לכתוב שם עוד שיטה מכתב אחר שהוא יותר קטן, אבל אין שם מקום לכתוב ט’ אותיות מאותו הכתב, כשר.
מניין השיטין
כ. נהגו במניין השיטין בתפילין לכתוב בשל יד שבע שיטין בכל פרשה, ובשל ראש ארבע שיטין, ובמזוזה כ”ב שיטין. ואם שינה כשר.