יש לי בעיה שאני מקווה שתוכלו לפתור לי אותה
אני כותב כבר שנים רבות ולפני זמן מה דיברתי עם מישהו בנושא סת"ם והוא אמר לי שכשאומרים לשם קדושת השם או מזוזה וכדו' צריך לכוון למה שאומר ומכאן נהייה לי מה שנקרא "נרווים" וכשאני אומר לשם קדושת אני רוצה לכיון בדעתי מה שאני אומר ומתוך זה שאני יודע שחייב לכווין מה שאני אומר המחשבה "בורחת" לי .
אני שואל אם יש פיתרון הלכתי שאני לא יצטרך לכוון, כמו לומר משהו לפני שלא יהיה תלוי במחשבה כי מתוך הלחץ לחשוב זה מקשה עלי מאוד לכוון.
אולי זה נשמע קצת שאלה מוזרה אבל כיון שאני מאוד חושש מגזל ולהכשיל אחרים במזוזה פסולה אודה מאוד אם תוכלו לעזור לי כי זה ממש כמעט מייאש אותי מלהמשיך בכתיבה למרות שזו הפרנסה שלי ושל משפחתי
תשובה עדיין לא נענתה.
