כתוב ביריעות שלמה חלק ד’ שגם מי שקידש את ה’ וליבו בל עמו שזה כשר.
אני שואל :
א – איך זה מסתדר עם מה שכתב בקול יעקב שהוי כעוף המצפצף.
ב – אם דין זה שכשר זה בדיעבד או שזה כשר לכתחילה ואפילו מהודר
ג- אם דין זה הוא גם בשאר קידושים כגון קודם כתיבה וקודם שירטוט וכדו’.
קידש את השם והתכוין למה שאמר. רק אח”כ לבו בל עימו. כמבואר בהערה (פרק יא סעיף ו הערה 9).
כל מקום שמקדש ואח”כ בעת הפעולה לבו בל עימו כשר. מאחר והתעוררות המחשבה והדיבור באים כאחת.
ולכן יהיה כשר גם לכתחילה ומהודר.
דין זה הוא בשאר קידושים (אם כי לענין שרטוט כידוע אין חיוב מן הדין לקדש בפיו אלא מקדשים בתורת חסידות, מאחר ודעת מרן הש”ע שא”צ לקדש).
