דרך כל סופר סת”ם מתחיל.. הוא בתחילה סוג של נסיון ביצירת צורת אות.. ואחר כמה זמן מתקבע לו בראשו סגנון כתיבה שקיבע לעצמו ושם הוא רואה את עצמו !! כלומר שזו היכולת הגבוהה מבחינתו להגיע לשלימות הצורה של האות.
מה שקורה לאחר מכן, זה נסיון ההתחקות אחר כתבים נוספים שראה שלל סופרים חלקם מכתיבה אשכנזית וחלקם מכתיבה ספרדית ועוד..
וכאן מתחיל חיי הסופר וצורת כתיבתו, שבעצם היא איננה כתיבתו אלא כתיבת ההמון, כי יצר לעצמו מספר מורי דרך בצורת האותיות.. ולא יבצר לראות סופר הכותב אות אשכנזית ואות ספרדית ואות בנגיעות חב”ד ואות בנגיעות מור וקציעה.. ונעשה כתב ידו משונה מכמה שינויים..
וכן סופר ספרדי כותב כצורת כמה סופרים ספרדים… והאשכנזי ככמה סופרים אשכנזים…
ועיקרון “ההבטה” בלבד בכתבים יש בו “כח עצום” אפילו בהבטה בלבד שנכנס לאדם בתת -מודע צורה מסויימת של אות ואושרה בעיניו בעקיפין וכשבא לכתוב.. תיכף בצורה טבעית תשתנה צורת כתיבתו של אותה האות כפי שראה ולאו אדעתיה..
כי אנחנו בני האדם מעתיקים גדולים במישרין או בעקיפין את כל אורח חיינו וכל שכן בדברים שבתוכנו חפצים – אנו להשתנות ולהשתפר.. ובנידון דידן זה האותיות וצורתן.
א”כ מה היא הדרך הנכונה לכל סופר שתהיה בדרך אחת ❔
חשוב להדגיש כי מן הראוי שיהיה מול עינינו מודפס צורת האותיות איש כפי כתיבתו.. (אשכנזי . ספרדי. האר”י. חב”ד..) כך שבהרגלנו יהיה בדעת פנימה צורה אחידה של כתב שאליו אנחנו נושאים את עינינו בכל עת…
ומי שיותר רוצה להעמיק, יפתח ספרי הפוסקים בעניין צורת האותיות ויצייר את דמיון כתיבת אותו המחבר עלי גליון עם עיפרון כמו שדעתו הרחבה תשיג וישפר הלכתית ממש את צורת כתיבתו ויתאימנה לדבריהם של אותם הפוסקים איש ככתבו וכלשונו.. אשכנזי , ספרדי , האר”י , חב”ד , מור וקציעה – קול יעקב…. ואז תהיה כתיבתו כתיבה מאושרת ודאי. ומעוגנת הלכתית .
אך לא לכולם יש את הפנאי לכך וזה הגורם לחקיינות הכתיבה הנפוצה הנ”ל..
ומה תקנתנו ??
כנזכר ראוי שיהיה למול עינינו צורה אחידה של דוגמא מגדולי המומחים בכתבים ע”פ ההלכה..
ואז יראה הסופר בכל אות במה שונה כתיבתי באות פלונית מהסופר המומחה..
כלומר..
העובי – האם אני כותב באותו עובי קולמוס של אותו מומחה ???
אלכסון – האם צורות האלכסון שלי תואמות לשלו, לדוגמא: אותיות אל”ף, צד”י, נו”ן, עי”ן, שי”ן… כלל האותיות שיש בהם צורה אלכסונית, האם אני תואם למומחה באלכסון של האות או שמא האלכסון אצלי עומד מדי או משופע מדי ???
קו התחלה – האם האות שלי (הנחת הקולמוס) מתחילה קו ישר או במעט אלכסון..??
חדות – האם הכתב שלי חד ונמשך באחידות כמו בתמונתו של המומחה, או שיש לי קוים מחוספסים מכל סיבה שהיא.. ???
רוחב – האם רוחב מבנה האות פלונית שלי היא רחבה כשיעור (ג’ קולמוסים) או יותר או שמא פחות.. ותתאים את עצמך בפרטיות אותה האות שהינך חפץ לשפר שתהיה כאותו רוחב של המומחה.. וגם רוחב של האות מותאם לגובה האות.
תגים – היכן מיקומם באות במדוייק, וכמה גובהם ביחס לאות, וכמה עוביים, ומה שיעור העיגול שבראשם ביחס לאות…
קוצים – באיזה אותיות יש קוצים על ראשיהם בשמאל ובאיזה אותיות אין קוצים… וכמה שיעורם וגובהם…
עיגול הזוויות – באותיות המתעגלות כמה שיעור העיגול.. האם העיגול חד / רחב…
רגלי האותיות העומדות – כגון בי”ת, דל”ת, ה”א, וא”ו….. מה שיעור עוביים שהרי ודאי לא דק מדי ובודאי גם שלא עבה כשיעור הקולמוס… א”כ הסתכל כיצד עשה אותו מומחה את אותו עובי הירידה וממנו לא תזוז.
התחלה וסיום – של כל אות שיש לה גג ומושב כדוגמת בי”ת, כ”ף, נו”ן, עי”ן, פ”ה, צד”י, תי”ו. האם הגג של האות תואם בקו ישר כנגד מושב האות או שמא זה בולט וזה נכנס…
אותיות המורכבות – בפרט כגון אל”ף, גימ”ל, למ”ד, מ”ם, עי”ן, פ”ה, ועוד… שצורתם בנויה מכמה חלקים מתחברים.. לא לחינם מתחברים הם זה לזה באותה נקודת מפגש, ותראה בכתיבתך האם גם אני מחבר את החלק ההוא ומדביקו למקומו במדוייק.. ותעשה כפי אותו הכתב שלמול עיניך ועשה כמותו בדיוק כי לא לחינם עשה כן הוא המומחה..
וכן על זה הדרך בכל פעם אות אחת תפרק אותה לגורמים בשכלך ותראה ממה היא מורכבת וכיצד תעשה בתחבולות להגיע לשלמות צורתה השלימה.
הכי חשוב !! אל תתפתה לעצות נוספות לאחר ששמת לך מטרת כתיבת מומחה אחיד הלכתי, וכל העצות מסביב תזניח ותשכיח ותצליח !!
אם תעשה כן… השיפור שבך יהיה ניכר לאט אולי, אבל בטוח !! כי אתה במסלול הנכון, וכל זמן ששאיפתך להשתפר אין זה נקרא אובססיביות ופרפקציונסטיות.. ושאר מילות בית מרקחת… אלא זה שאיפה לשלימות ודרך נכוחה ונכונה..
בד בבד במהלך כתיבתך כל פעם תיישם אות אחת להגיע בה לשלימות ככל שניתן עד שידך תרכוש מקצועיות טבעית, ויתכן שאפילו לא תרגיש בהתקדמות עד שתופעם מהתפעמות האחרים ביופי כתיבתך.. ממש כך !!
עידוד עצמי גם הוא ודאי חשוב כאחד, ואינו סותר כלל את הביקורת העצמית אלא שניהם טובים, אבל הרוצה באמת להשתפר צריך לשחק בדעתו בין העידוד לביקורת ולא לייאש את עצמו אלא אדרבה תחושת קניין שלימות יותר ויותר בין אם זה ע”י עידוד עצמי ובין אם זה ע”י ביקורת עצמית.
כל הנ” ל הוא לגבי צורת האותיות ויופיים וצורתן ההלכתית, אבל לגבי כלל תחום הסת”ם צריך ודאי עוד השקעה כללית בכל נושא לגופו.. והרוצה להחכים בודאי שיחכים… ולא נכתב כל הנ”ל למי שאינו בתחום אלא למי שכבר מבין את השפה והנושא !
בהצלחה מרובה וסיעתא דשמייא !!