בעניין מנורת הסופר.. לא מומלץ כלל מנורת פלורוסנט הידועה לסופרים הוותיקים. (זו עם הזרוע המתכווננת).
המנורה הפלורוסנטית היא בעלת הבהוב שלא נראה אמנם לעין, אבל מהירות ההבהוב שלה הוא די איטי לעומת שאר הנורות.. מה שגורם להכבדת הראייה עם הזמן.
ברוך השם יש היום מנורות לד שהתאורה שלהם יותר צלולה ויותר רצופת מהירות, מה שבעצם פחות פוגם בראייה עם משך הזמן.
זאת ועוד שהם לא גורמות התעייפות לעין ולמח במשך הכתיבה.
וכאמור, עדיף שתי מנורות, האחת לד לבן והיא המאירה אל הקלף מעליו מול פני הכותב.. להדגשת השרטוט.
והשניה מנורת ליבון צהובה (הישנות) והיא מעל מדף הכתיבה העליון..
ותאורת שניהם יחד יוצרת תאורת יום, וגם תאורת הליבון (הישן) יותר רצופת מהירות ופחות מזקת לעין, ושניהם יחד גורמות איחוד לעין.
רק דבר אחד חשוב, שלא ייראה עצמות המנורה לעין אלא שהאור ייראה ולא מקור האור, כי הסינוור של מקור האור מפריע מאוד גם בעקיפין.
דרך כלל, תאורה כללית טובה בחדר הכתיבה ג”כ תורמת מאוד לאיכות הנאת הכתיבה וההימנעות ממאמץ יתר של העיניים והמח.
וגם מאוד מועילה לכך שלא צריך להתכופף הרבה אל הקלף, כי כשהתאורה הכללית של החדר טובה ונכונה אפשר לכתוב עם גב יותר זקוף ופחות התאמצות כללית של הגוף.
בהצלחה !!